אלון הראל
רבים הופתעו מן הפחדנות וההתקרנפות של ראשי אוניברסיטת חיפה:הנשיא פרופסור אהרון בן-זאב והרקטור פרופסור דוד פרג'י. די היה במאמר בודד במעריב וכמה קריאות קרב של תנועת "אם תרצו" כדי להבטיח שהנהלת אוניברסיטת חיפה תריע בחצוצרות, תכריז על האוניברסיטה כעל אוניברסיטה ציונית, תנזוף באופן פומבי בדיקנית הפקולטה למשפטים, תאסור עליה להתראיין ותכריז תחת כל עץ רענן כי היא אוניברסיטה נאמנה וצייתנית לחזון של "אם תרצו". לא נדרש מאמץ מיוחד כדי להבטיח שחברי ההנהלה הנכבדים יניפו דגלי כחול לבן אל על ויורידו אל חצי התורן את ההתחבטות האישית והקולקטיבית האותנטית של חברי הפקולטה למשפטים בשאלות של זהות אישית וקולקטיבית. אין לי ספק כי אפילו הכנופיות שנהלו את הקרב התקשורתי נגד הפקולטה למשפטים לא צפו ניצחון מהיר ומתוק כל כך ועם הניצחון (כך אני מאמין ילמדו בקרוב חברי ההנהלה) יגדל גם התיאבון לנצחונות נוספים.
אלא שאסור לה לקהילת המתחבטים של אוניברסיטת חיפה להפקיר את המערכה. אומנם את ההמנון ישירו בפקודה בטקס הבוגרים הקרוב באוניברסיטת חיפה. אלא שלא הכול חייבים להיות נוכחים בטקס זה. הרקטור ללא ספק מכוח תפקידו יהיה נוכח בטקס וישיר בקול גדול, גם הדיקנית מתוקף תפקידה תהייה בטקס ואולם חברי הסגל האחרים והסטודנטים רשאים עדיין (עד התקנת חובת נוכחות ומצלמות שיתעדו את הנוכחות) להשתתף בטקס אלטרנטיבי באותה השעה ממש – טקס שאת תוכנו וצורתו יקבעו הם. יתכן אפילו (ויתכן גם שלא) שבטקס זה תושר שירת התקווה אלא שהיא תושר מתוך רצון בחירה ותקווה ולא מכוח השתעבדות לצווים השרירותיים של הנהלה מפוחדת. אני אשמח להיות מוזמן לטקס אלטרנטיבי זה ולראות שם שמחה אמיתית של בוגרים מתלבטים ולא עדר שפוף של תלמידים צייתנים.
עוד מכתב למתלבטים...
השבמחקישנה עוד אלטרנטיבה, והיא ללכת וללמוד במוסד האקדמאי "ביר-זית".
שמה, השמועה אומרת, מתחשבים בישראלים בבחינת "העדפה מתקנת" אף בתנאי הקבלה. והכי חשוב- לא משמיעים את ההמנון..!
על כל מקרה, אני מקווה להאמין, שדעתם של הפרופ' באוניברסיטת חיפה, אינה כניעה, אלא דעתם זו, הינה בלתי תלויה בזמן ובמקום. כאי של שפיות בקרב אנשי האקדמיה של ימינו.
ניתן להתגלש בכיף במדרון החלקלק, כפי שאתה עושה פרופ' הראל, ולתאר את העתיד השחור שמחכה לנו בו יבדקו אנשים בציציותיהם. (דרך אגב, באותה מידה ניתן לשוות בנפשנו די בקלות את הצד השני של אותו מדרון, אשר בסופו אנשים מתחבאים בצמחייה של הר הרצל ומלמלים בלחש שירים של נעמי שמר).
אך ניתן גם לסבור שהדרישה לבטל את השמעת ההמנון בטקסי בי"ס ואוניברסיטאות, היא מעין שירת הברבור של הציונות במרחב ה"אזרחי", שעד כמה שאני זוכר שייך גם הוא למדינת ישראל, הלא בהגדרתה גם מדינה יהודית. שינוי הגדרה זו הינה משימה יותר מורכבת..
הסיבה שבגינה המיעוט במדינת ישראל הינו בוגד, אינה כפי שציינת "בעל כורחו", המסתכמת במעמד טקסי סיום אקדמאיים. אלא, הוא בוגד כאשר ברובו הוא מצביע למפגלת "החמאס", הוא בוגד כאשר הוא חוסם את ואדי ערא למעבר כלי רכב צבאיים במלחמת לבנון השנייה, הוא בוגד כאשר הוא מתפוצץ בבית מלון בליל הסדר ויוצא לחגוג בהמוניו.. וקצרה היריעה.
מסתבר שכדי למנוע את הכפייה הנוראית, עלינו להכחד מן עולם זה..
דומה כי דווקא השמעת ההמנון באוזנו של ציבור זה, חשובה לאין שיעור. ישנו צורך שלאוניברסיטאות במדינת ישראל יהיה קשר מינימאלי עם הנרטיב הציוני. אך יש צורך גדול יותר, והוא ההכרה ע"י כלל האזרחים, בכך שהעם היהודי לא מתכוון ללכת לשום מקום. אין צורך שישירו ואין צורך שיצמידו ידם הימנית על ליבם, רק שיקשיבו ויפנימו...
לאוניברסיטאות בישראל יש קשר הדוק לנרטיב הציוני. יש מחלקות להסטוריה ישראלית יהודית ועוד. הקמפוס סגור בחגים הלאומיים. השאלה היא האופן בו הקשר עם הנרטיב הציוני והאם הקשר הזה מאפשר גם כבוד דעתם של אלו שאינם שותפים לנרטיב.
השבמחקמכל מקום על כך אפשר להתווכח. מה שאי אפשר להתווכח היא האופן הכוחני מצד אחד (כלפי הדיקנית) והמפוחד מצד שני (כלפי "אם תרצו") בו פעלה האוניברסיטה.